סיקור הופעה – The Alternative Collective

סיקור הופעה – The Alternative Collective

נכתב ע"י: יונתן חזן. קרדיט על התמונות: גיא פירסט – guy first

תמיד כשמישהו מדבר על "הסצנה" בארץ בהקשר של רוק אלטרנטיבי ומטאל אני מוצא את עצמי שואל את אותן שאלות.

הראשונה שבהן- יש דבר כזה בכלל? הרי כולנו זוכרים שהיה משהו, מתישהו.
ואם היתה סצנה, לאן היא נעלמה?

עם השאלות האלה נחתתי בשבת בפסטיבל Alternative Collective שהתקיים במועדון הפפתאיתו בתל אביב, אירוע שהתיימר להחזיר את הפוקוס ללהקות האלטרנטיב המקומיות (בצד הכבד יותר של המפה) וכפי שה"קולקטיב" מרמז- גם ליצור שותפות רעיונית ואמנותית. "ביחד נשרוד לחוד ניפול" כפי שאמר המשורר.
(כן, זה כנראה הרפרנס הכי לא במקום שנכתב אי פעם).

הקולקטיב האלטרטיבי שלף את כל התותחים באירוע הבכורה שלו. 8 הרכבים, חלקם ותיקים ומוכרים וחלקם חדשים יחסית, דוכני אמנות ויזואלית ופלסטית של יוצרים עצמאיים, דוכני מזון טבעוני, שתיה וגם עמדת קעקועים (!!!)

השאפתנות הזאת עשתה לי טוב בלב, והקונספט השיתופי וה"פסטיבלי" נראה מסקרן לצופה מבחוץ. אחרי סיבוב קצר בחוץ ניגשתי למרכז העניינים- הבמה.

D3X_8819

אילוצי חניה הביאו לכך שפספסתי את פתיחת האירוע, עם להקת האלקטרו-רוק המוכשרת 01E וComa 7 המופרעים, ונחתתי ישר לבאלאנס שלפני הלהקה הבאה- Oceanic. נציגי הפרוג-מטאל של הליינאפ פתחו חזק ואנרגטי, עם הצדדים הכבדים יותר של אלבום הבכורה הטרי שלהם, והקהל שיצא לאכול, לשתות ולעשן במתחם הדוכנים החל לזרום חזרה אל הבמה. אם יש משהו שאזכור מההופעה שלהם יותר מהכל זה את הנוכחות הבימתית המרשימה של הבסיסט אור לוביאניקר (מProject RNL ועוד רבים וטובים בין השאר), שמכניס אנרגיה ומקצועיות שמקרינים גם על שאר חברי ההרכב (המוכשרים לא פחות). השימוש בהכפלת קולות באמצעות פלייבק קצת הציק לי, במיוחד בגלל שהקול ה"לייב" היה חלש יותר במיקס מהפלייבק, מה שיצר מצב מוזר ולא טבעי לעתים. למרות זאת, נהניתי מהחומר המאתגר של הלהקה המבטיחה הזו.

D3X_8860
אחריהם עלו Breed ופתחו גם הם עם המון אנרגיות וסימנו מעבר סגנוני חד מהפרוג לאלטרנטיב, עם השפעות גראנג' מובהקות וביצוע קולי מרשים ביותר של דורי צ'י (לשעבר מGuidance) שנשמע ברור ומעולה גם בפלצט. זה אולי המקום לציין את חשיבותה העליונה של הדיקציה לסולן, במיוחד בהופעות. ביטוי ברור של מלים, במיוחד בשפה האנגלית שאינה טבעית לרובנו, אינו דבר של מה בכך- קהל שלא יבין על מה אתה יקבל מההופעה שלך הרבה פחות. אצל Breed זו כלל לא היתה בעיה, ודורי היה הברור והצלול מכל הסולנים שעלו על הבמה באותו ערב. שאפו.
D3X_8995

הלהקה הבאה, Stellar Lane, העמיקה יותר אל תוך האלטרנטיב, עם הרבה יותר מלודיה ובעיקר הרבה יותר ניינטיז. פרל ג'אם וסאונדגרדן ממש קפצו החוצה מתוך הסאונד של הלהקה, גם בגלל ההרמוניות הקוליות בין שני הסולנים (שלצערי לא מיצתה את הפוטנציאל שלה, שוב בגלל ענייני באלאנס). השילוב של קלידים במוזיקה היה מעניין, ונהניתי מאד למרות שלא הכרתי ולו שיר אחד שלהם. כמו כן, בכל ההופעות ניכר שוב ושוב אלמנט א"קולקטיב", ונגנים משלל הרכבי הערב עלו מדי פעם לביצועים משותפים. במקרה של סטלר ליין היה זה דניאל מ01E שסיפק את הסחורה מצוין, גם הוא עם קול והגשה אדי וודרית שכזו.

D3X_9082

הפסקת בירה וסיגריה היתה נחוצה בהחלט כששמעתי שWalkways עומדים לעלות בדקות הקרובות. הלהקה הותיקה יחסית, ואולי השם המוכר ביותר בערב (גם בגלל הקאבר המצוין שלהם לSkyfall של אדל שעושה חיל ברשת) היתה האחרונה שהכריזה על הצטרפות לאירוע, ומבחינתי זו היתה הפתעה נעימה. השואו שלהם מוקפד ואנרגטי ומחמיא לניו מטאל הגרובי שהם מנגנים. ווקווייז יודעים מה הם עושים וזה ניכר בכל פרט בהופעה שלהם- משלהוב הקהל, דרך בחירת השירים (הקאבר לfreak on a leash של Korn סובב ראשים ונתן בראש) ועד הצמידים על היד של הסולן רן ירושלמי- פרפורמר אדיר עם קול אלסטי ונדיר, שהייתי רוצה לראות הרבה יותר ממנו בעתיד. ירושלמי ניהל את העסק ללא דופי ועם נוכחות אדירה, ולמרות התעיפויות קטנות פה ושם לאורך הסט הארוך והמושקע, הלהקה הכניסה טונות של אנרגיה, כיף, ובעיקר המון מקצועיות (כולל החלפת הבסיסט הכי זריזה וחלקה שראיתי אי פעם, כשבסיסט הלהקה נתן למישהו מהקהל לנגן קצת במקומו).

עוד לא הספקתי להתאושש מהכאוס שפקד את הפפאיתו עד לפני רגע, וכבר עלו לבמה ONOMA להמשיך בהפגזת הגרוב מטאל. אונומה בלטו קודם כל בגזרת הסאונד, שנשען רבות על טון בס שמן ומאיים ועלו עם מתופף חדש- דבר שהורגש בתחילה עם מעט חוסר אחידות בקצב וב"דבק" של הלהקה. לשמחתי, מהר מאד אונומה התעשתו והתחילו להרים הילוך ואוהו, מה שהלך שם. הלהקה, שלא הופיעה כבר כמעט שנה, הגיעה עם רעב של להקת צבועים ומהרגע שהתחילו להריח דם, כל המחסומים נפרצו. אנרגיות מפוצצות, סולן מטורף שמוציא לעצמו את הגרון ואת הנשמה והתפרקות כללית של הקהל שנראה שהיה פשוט צמא לאגרסיה המופרעת שאונומה הנחיתה עליו כמעט ברגע אחד. אפילו נרשם פוגו (דיי גדול בהתחשב במקום) מספר פעמים. ההשוואה לMudvayne, הן מבחינת המוזיקה והן מבחינת השואו הפסיכוטי נראית לי מתאימה מאד.

יצאתי לנשום אויר ועשן ולאגור כוחות לפני ההרכב האחרון- LOBOTOMY, שהפוסט-מטאל רווי האפקטים שלהם משך אותי מיד חזרה פנימה. עוד הרכב שלא הופיע הרבה בזמן האחרון, ניכר אצלם שהם בעיקר באים פשוט להנות ולשפוך את הלב, דרך השירים האינסטרומנטליים ברובם. האוירה הנינוחה התאימה מאד כאקורד סיום, ועזבתי את המקום עם המון הרכבים חדשים בפלייליסט.

אני רוצה לחזור רגע לנושא ה"סצנה". מתוך ה300 וקצת איש שגדשו את הפפאיתו בשבת, נראה היה לי שרוב האנשים מכירים זה את זה, מכירים את הלהקות והגיעו מתוך אהבה אמיתית ליצירה עצמאית, כבדה ובועטת בארץ הקודש, ובעיקר מתוך רצון שבפעם הבאה יהיה פה משהו גדול יותר. אני שותף לרצון הזה ואני מקווה שעם הזמן, ישכילו המארגנים למנף את הפתיחה החשובה הזאת ולפתוח את שערי הסצינה בפני קהל חדש ורחב יותר.
כמו לכל דבר בארץ בהקשרי אמנות, גם להופעות שוליים, ואולי אפילו בעיקר להן, יש תקרת זכוכית מובהקת מאד. עם האירוע הזה, המארגנים נגעו בתקרה הזו. כולי תקווה שבאירוע הבא הן ינפצו אותה.
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s