סיקור אלבום | INDIANA – אינדיאנה

סיקור אלבום | INDIANA – אינדיאנה

אז מה זה פוסט-פאנק?!

עם השאלה הזו התחלתי בהאזנה לאי.פי החדש של להקת "אינדיאנה", המגדירה את עצמה "הרכב פוסט פאנק המושפע מגל האינדי רוק של העשור הקודם".
אוקיי, עם החלק השני של המשפט אני יכול להתמודד, אבל כל סגנון שמתחיל ב"פוסט" נוטה להיות בעל הגדרות מאד מופשטות; ערבוב של סגנונות, כשהמשותף להם הוא בעיקר השורשים המוזיקליים של נגני הלהקה, קרי "כולנו אוהבים ומושפעים מפאנק".
לאחר שיוטיוב לא הצליח ממש לחדד לי את ההבנה לגבי המושג הזה (תחת ההגדרה של פוסט פאנק שמעתי להקות אינדי טריות לצד הרכבים אלקטרוניים הישר מתהומות האייטיז) החלטתי לגשת לאלבום ולנסות לדוג ממנו תובנות.

INDIANA

ארבע מכות על מקלות התופים מסמנות את תחילת האלבום עם השיר הראשון, "וונדרלנד" שפותח חזק אל תוך טריטוריית האינדי\אלטרנטיב. קצבי, שמח ועם טאצ' ישראלי מובהק השיר סוחף יפה. עבודת הגיטרות הדוקה בדיוק במידה ההולמת את הז'אנר, יש אנרגיה ויש חטיבת קצב מדויקת. המילים מעט משונות, ולא בדיוק הבנתי האם הכיוון שלהם הוא מחאה, יאוש, דאחקה או משהו ביניהם, אבל העיקר שיש גרוב טוב, וקו מובהק של ארקטיק מאנקיז פינת שייגעצ.
השיר הבא, "בלק ג'ק", מפתיע בפניה חדה למחוזות שונים ומשונים, ומערבב פתיחת רגאיי עם ליינים ים תיכוניים ובתים שחוזרים חזרה לבריט רוק של השיר הקודם. האוירה מעט יותר מהורהרת, הגרוב נינוח כיאה לרגאיי, אבל מורגשת ירידה באנרגיה וקוהרנטיות של החומר. רוב הלהקות בתחילת דרכן לוקות ב"תסמונת האי.פי הראשון", ומוציאות אלבום קצר שיורה לכל הכיוונים, לעתים באופן שפוגע ברושם הראשוני, או בהבנה של כוונות ההרכב. לרוב הסיבות מובנות: לעתים החומר באמת לא מגובש דיו, ובעולם בו צצים סגנונות ושילובים חדשים כמעט כל יום, טבעי שירצו לקחת קצת מכל דבר גם כן. עולם המוזיקה של היום הוא יצור מבולבל ועמוס.
דווקא לקראת סוף השיר אני מתחיל ממש להתחבר, כשהלהקה חוזרת לאלמנטים שהכי מחמיאים לה- עם מערבולת גיטרות אנרגטית וסולו מחופף, במובן המגניב של המילה. ככל שהמהירות מגברת הקטע סוחף יותר, ואני מתחיל לקוות ששאר שירי האלבום ישמעו בדיוק ככה.
השיר הבא, "It's all on U" חוזר לקצביות של השיר הראשון, וממשיך את הקו מסופו של הקודם. קטע קצר ביותר (2:24 דקות) שמתכתב ישירות עם ארקטיק מאנקיז, כולל כל אלמנט מוזיקלי- תופים זריזים, אוברדרייב חלק ואפילו הריוורב המודגש על השירה כמו של אלכס טרנר. לא מדובר פה בחיקוי, והלהקה משכילה לטפטף מעט ישראליות מורגשת ונחוצה לתוך הפזמון. הדאון סייד של השיר הוא האנגלית, שבעיניי היא מקום שצריך להכנס אליו לחלוטין, או בכלל לא, היות ודרושה תמיד עבודה מאומצת להעלים את המבטא הישראלי הידוע לשמצה שלנו. ובכלל, יפה לאינדיאנה הרוק הישראלי והזיפים שלו.
האי.פי נסגר עם "את מרגיעה אותי" וכשמו כן הוא- שקט, נינוח, ופונה לכיוון הבלוזי-ארצישראלי עם לחן שמזכיר קצת יוצאי כוורת. הרבה עבודת גיטרות מחמיאה סוחבת את השיר מצוין, אבל שוב ניכרת האקלקטיות המוגברת שפוגעת לטעמי באיכות המוצר הסופי.
אז פוסט-פאנק לא ממש היה כאן כאמור, כנראה בגלל שהמושג הזה מכיל כל כך הרבה דברים שכבר אי אפשר להבדיל. עם זאת, אינדי, בריט פופ ושאר הירקות עם הפוני, הפה הגדול והחשמלית החבוטה, נוכחים ביותר.
לאינדיאנה יש המון פוטנציאל, אינטליגנציה מוזיקלית וחיוניות, גם ההפקה המוזיקלית של אביחי טוכמן (נערות ריינס, נועם רותם) משכילה להדגיש זאת. הם פשוט צריכים לבחור את הדרך בה ימשיכו ללכת ולהתמקד בה, ועוד נשמע מהם.

 

אינדיאנה משיקים אלבום ומארחים את להקת הזאבות ברדיו אי פי ג'י בי, ת"א

קישור להופעה:  https://www.facebook.com/events/1393720850933929/

(נכתב ע"י יונתן חזן)

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s