סוכרזית – משיקים את "אקלקטיקה" בביט (28.4.2012)

(איתן לוין)

כשאני כותב סיקור, בד"כ אני מנסה לכתוב אותו ממבט עליון, כמה שיותר אובייקטיבי וכמה שפחות בגוף ראשון. הבעיה היא שהרבה פעמים רוצים להעביר מסרים דרך הכתבה, ולפעמים קשה מאוד להעביר אותם ואת החוויות דרך צורה כזאת של כתיבה. לכן, אני הולך לחרוג ממנהגי ולעשות משהו מעט שונה הפעם…

 

אני מכיר את סוכרזית כבר שנתיים, בערך. יצא לי להיתקל בהם בעיקר באופן אישי, וליצור איתם קשר טוב של ידידות, עבודה משותפת ואהבה למוזיקה שלהם’ שהסתכמה בד"כ בלדפוק את הראש cהופעות ולסיים בלי יותר מדי אוויר, איפה שהוא על הרצפה באיזה שהיא פינה במקום שבו הם הופיעו.

את האלבום "אקלקטיקה" שמעתי פעם ראשונה במלואו לפני כשבוע וחצי. את הסיקור ניתן לקרוא כאן:

http://wp.me/p1GDRO-es

שמעתי את האלבום לפני כולם, וכמו ילד מתלהב הייתי בטוח שאני יודע בדיוק מה הולך להיות בהופעה הזאת.

I couldn’t have been more wrong…

הופעת ההשקה ל"אקלקטיקה" נערכה בהומטאון, חיפה, במועדון ה"ביט", שכבר שנים רבות נחשב למועדון הכי טוב להופעות באיזור חיפה, או אולי אפילו בכל איזור הצפון. אף להקה בסדר גודל של סוכרזית לא העז להרים שם הופעה בתור הדליינרית, והמצב היה מעט מדאיג. אתם יודעים איך זה – המזרחים ממלאים את קיסריה ואנחנו בקושי מביאים אנשים לסבליים בת"א.

בגיזרה הזאת יכולנו להירגע, ובגדול. המקום היה מ-פ-ו-צ-ץ. הייתי שם לפני שנה בערך בהופעה של סינרגיה (עם השליחים), ואתמול היו בערך פי 8 אנשים. ממש היינו בשוק. כולנו. איזה כיף.

הלהקה הראשונה שעלתה נקראת "אחד העם". לא שמעתי עליהם שום דבר עד אז, רק ידעתי שהם מחיפה, ואולי בגלל זה כל כך הופתעתי. לסולן שלהם יש משהו מיוחד בקול שלו, הוא מזכיר לי המון סולנים של להקות שאני ממש אוהב )חפשו Greenwheel ו- Stilrize. הוא נמצא איפה שהוא שם באמצע, ביניהם(.

השירים היו חלקם באנגלית, חלקם בעברית, אבל הסגנון מאוד אמריקאי. ראו שהם עדיין צעירים (היו כמה פאשלות טכניות) אבל הם פיצו על זה עם המוזיקה שלהם.

בדיוק כשכבר התחלתי לקטלג אותם בראש עם Creed, Nickelback ומיניהם (מבחינתי זה פלוס), הם עשו קטע מחווה ל"חומה" של פינק פלויד, ואז הבנתי שהם משהו קצת אחר.

רק דבר אחד מעט הפריע לי – חוסר האנרגיה והתזוזה. הם היו עסוקים מאוד בלהראות קשוחים (הבסיסט במיוחד. אגב, אם אתה קורא את זה, קנית אותי כבר כשראיתי את החולצה שלך). קצת יותר תזוזה ואינטראקציה עם הקהל היו יכולים לקחת את ההופעה למקום הרבה יותר גבוה.

סה"כ הם הזכירו לי המון דברים שתמיד הייתי בטוח שרק אני מכיר, ואני בטוח אנסה לתפוס אותם גם בעתיד.

"אחד העם" יורדים מהבמה והבקליינרים מתחילים לארגן אותה לקראת המנה העיקרית…

סוכרזית עולים לבמה עם האינטרו מתוך "אקלקטיקה", ולמראה מופע הלייזרים, הצבע הירוק והקונפטי שעף על כולנו, יוצאים לדרך עם "אין לנו זמן". לקח ללהקה כמה שניות להתאפס על עצמם, כנראה בגלל שהם לא ציפו לכל כך הרבה אנשים.

מי שלא ראה אף פעם את סוכרזית בלייב לא יודע מה זה סוכרזית. צריך להיות שם כדי להבין. כמו תמיד, הם הביאו 110% מעצמם, עם המון אנרגיה, המון רעש והמון הד-באנגינג.

אדיר לאור (סולן, מדי פעם גם עם גיטרה) משתולל כרגיל, גיא אבין וטל דונו (גיטריסטים) נותנים את הרעש וצעקות ברקע, יואל זרטה (בס) נותן את הצד המשוגע ויואב שכטר (המתופף, שגורם לעבודה שדלו להיראות כל כך קלה) מניח את הבסיס עם התיפוף, שלעיתים הרבה יותר כבד מהצפוי.

על השירים עצמם דיברנו בהרחבה בסיקור על האלבום, אז ניגע פה יותר בביצועים ובנקודות מהמופע.

באלבום יש לא מעט בלדות, ומעט חששתי לראות איך זה יתורגם בהופעה, בעיקר מול קהל שצמא לרוק ודיסטורשנים. "פרש מתבודד" ו"בלדה ליפהפייה" זכו כאן לעיבודי הרוק הישנים והמוכרים, בניגוד לעיבודים הרגועים במיוחד שהם קיבלו בדיסק.

"ילד פלא" ו"הנה דיברתי" הם גם שני שירים שנמצאים טיפה יותר בצד השקט של הרוק, והלהקה הצליחה לתת להם ביצועים מאוד חיים, עם לא מעט אנרגיות, בעיקר בזכות אדיר והגיטרה שלו.

בגזרת הקאברים, שבד"כ תופסים חלק נכבד בסט, קיבלנו את הגרסה שלהם ל"כתם הפרי" של אתניקס ולקט של שירים משנות ה70-80, שישבו עליהם בול (גזוז, גידי גוב ועוד). זה סימן מצויין שהם צמצמו את הקאברים ל2 שירים בסט של 13-14 שירים, לעומת 3 קאברים בסט של 8 שירים, כמו בעבר.

השירים הרועשים יותר ("קלסטרופוביה", "מציאות או חלום" ו"איש תיקון") התקבלו באהבה גם ע"י הקהל היותר מטאליסטי. חיכיתי הרבה זמן ל"אאוטרו" של "איש תיקון", שנפל מהגרסה באלבוום כשראיתי את אדיר יורד מהבמה בסוף השיר, הבנתי שזה הולך לקרות. ישר הורדתי את המשקפיים, שמתי אותם מהר בכיס והתכוננתי. אני בן 28 וזאת פעם ראשונה שאני אשכרה נהנה בפוגו. תענוג.

"ירח מלא" הפך לסוג של פייבוריט אצל הקהל. הוא קיבל פה ביצוע אדיר, מגובה בלייזרים, פליקרים, מופע אור-קולי שלם, אם תרצו.

השיא של הערב הגיע בסוף: זה התחיל בדיג'יי שעלה לבמה, והתחיל לתת סקרצ'ים וביט. זה הוביל לסולו תופים של יואב שכטר, שנע בין רוק למסיבת רייב. הלהקה חזרה לבמה תוך כדי, והצטרפה עם הגיטרות. זה היה מרשים. כל הדבר הזה איכשהו התנקז בסוף לביצוע אדיר של "אין לי מקום", שדווקא לא נכנס לאלבום (מה שהופך את השם של השיר למאוד אירוני, הלא כך?). השיר נגמר בקריצה לכל המבקרים וה"הייטרים", כשהם מסיימים אותו עם קטע מ Killing In The Name של Rage Against The Machine.

הערב הזה באמת היה ערב גדול לרוק הישראלי. סוף סוף מרגישים שמתגבש לו סוג של איחוד, כשאנשים מכל מקום מגיעים לפרגן, החל מבסיסטים בני 16 מלהקות מקומיות ועד לאנשים בני 60 שגדלו על פינק פלויד ולד זפלין. זה הרגיש אחרת, כאילו כל מי שהיה שם יצר סוג של משפחה.

סוכרזית היו סופרסטארים, הקהל היה משולהב והאווירה הייתה מעולה. עד אז רוב ההופעות שלהם היו במקומות צנועים יחסית, ואתמול בערב הם סוף סוף עלו ליגה. הם התבגרו המון בשנה האחרונה, והאלבום הזה הפך אותם מחבורה של רוקרים צעירים שעושים המון רעש ללהקה לגיטימית של מוזיקאים שעושים מוזיקה.

יותר מהכל, הערב הזה נתן לנו סוג של תקווה לרוק הישראלי. אנחנו נתקלים בכל כך הרבה בעיות, זה כמעט בלתי אפשרי לעשות פה משהו משמעותי, והנה, להקה של 5 חברים מחיפה מצליחה למלא מקום כזה ולעשות ערב בלתי-נשכח.

סוכרזית:

אדיר לאור (סולן)

גיא אבין (גיטרה, קולות)

טל דונו (גיטרה, קולות)

יואל זרטה (בס)

יואב שכטר (תופים)

 

סטליסט:

אינטרו

אין לנו זמן

פרש מתבודד

Coveret

קלסטרופוביה

ילד פלא

בלדה ליפהפייה

מציאות או חלום

הנה דיברתי

כתם הפרי

לוסי לו

ירח מלא

איש תיקון

אין לי מקום

 

קרדיט לתמונות: קטיה מליקוב

מודעות פרסומת

5 תגובות הוסיפו את שלכם

  1. לירון ( הפיל הכחול ) הגיב:

    כל הכבוד חברים !!!!!!!!! אגיע להופעה כשתהיו באיזור הדרום ואביא את כולם.
    יש באויר הרגשה שהכל מתחיל לזוז , שהרוק לא מת, הוא סתם הלך לישון צהריים
    ד״א איך אפשר לקנות / לשמוע את האלבום?

    ואיתן ! אתה גדול !

  2. MTN הגיב:

    צודק היה מ-ד-ה-י-ם-!
    בהחלט מילאו את הביט יש תקווה לרוק הישראל והיא נקראת להקת סוכרזית!

  3. ימית הגיב:

    אין דברים כמוכם, אוהבת וגאה בכם אחד אחד!! ימית

  4. sarit melamoud הגיב:

    לצערי לא ראיתי את ההופעה , בביקור הקרוב שלי בארץ אני חייבת לחוות את החוויה הזו שנקראת "סוכרזית".
    אדיר, אני חייבת לציין תמיד היה ילד מיוחד בעייני מחובר לעולם המוסיקה. אני חייבת להתוודות שאני כל יום בבוקר הבוסטונאי שלי מקשיבה ל "בלדה ליפיפייה". אני מחוברת לשיר הזה …
    בהצלחה לכולכם , עוקבת מרחוק ניפגש בארץ !!!

    שרית מלמוד

  5. jacky הגיב:

    כל הכבוד ילד כולנו גאים בך אדיר .
    ג'קי איטליה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s