סיקור הופעה: K's Choice בישראל – 23.01.2012

(איתן לוין, בעבור רדיו קול יזרעאל)

להקת הרוק המזוהה ביותר עם שנות ה-90, אשר הגיעה היישר מבלגיה עם רפורטואר של להיטים שעיצבו את שני העשורים האחרונים, חזרה להופעה בפעם החמישית (!) בישראל. (בתאטרון גשר – תל-אביב, ביום שני ה-23.1.12).

יש להופעות כאלה כמה הגדרות. חלק יגידו "הופעות אקוסטיות", חלק יגידו "אנפלאגד" וחלק יאמרו "הופעה אינטימית". יש מושג אחד שלא משתמשים בו הרבה מאוד בלשון היום-יום, אבל במקרה הזה הוא קלע בול : Stripped (חשוף).

אתמול בתיאטרון הגשר ביפו, K's Choice חזרו אלינו לארץ אחרי 4 הופעות מאוד מוצלחות בשנים האחרונות בבארבי. האהדה של הקהל הישראלי ללהקה מפתיעה אותי בכל פעם מחדש, ואת הלהקה גם, כפי שראינו

בהופעות האלו. רבים זוכרים את הלהקה מהניינטיז, עם להיטים ענקיים כמו Not An Addict & Everything For Free. הלהקה שחררה לא מזמן את אלבומם החדש: Little Echoes, והפעם בסגנון אקוסטי, שאותו הם באו לקדם במסגרת סיבוב ההופעות העולמי.

בהתאם לכך, ההופעה הייתה באווירת האלבום האקוסטי, כשאת הבמה תפסו הסולנית שרה, אחיה גרט' ואליהם חבר ריינוט. אני בכוונה לא מפרט את מיקומו ותפקידו של כל חברי הלהקה בזמן המופע פשוט כי לכל אחד היו אינסוף תפקידים, וברגע אחד בהופעה גרט ניגן על שלושה כלים בו-זמנית.

הסגנון היה מאוד מינימליסטי, וכך גם תפאורת המופע שהייתה מורכבת מרקע פשוט שעמד מאחורי הלהקה, שבכלל נראו כאילו הם יושבים מסביב לקומזיץ ומנגנים לחברים. שרה, הייתה יחפה. אין ספק שהסגנון הרגוע שבחרו השאיר אותם כלהקה במצב פגיע מאוד – כל דבר קטן נשמע ברמקולים, מה שהצריך אותם להיות מאוד מדויקים ורגישים. את תפקיד הפרקשן תפס בעיקר הקהל, שבשירים רבים ליווה את הלהקה עם מחיאות כפיים לפי הקצב, ובשיר אחד אפילו בנקישות אצבעות (Addams Family style). הסאונד היה מאוד "עירום" –  כשהקול של שרה היה מעל הכול, כשבכל שיר יש עיבוד מעט שונה וכלים שמתחלפים.

את החלקים החסרים בסאונד תפס משהו חשוב לא פחות – הרגש. אחרי 20 שנה ששרה שרה (שיר שמח?), הקול שלה עדיין מדויק, צלול, מרגש ובכלל – מקסים. כשרואים הופעות שלהם משנות ה90, אז מבינים של רק שהקול שלה לא אבד במהלך השנים, הוא אפילו השתפר.

דבר נוסף שעבד מעולה היה ההרמוניות הווקליות. לא פעם הקולות של כולם השתלבו ביחד, כמו 3 נחלים שזורמים לנחל אחד גדול ואחיד.

אין הרבה להקות כיום שמגיעות לרמות כאלה. מה גם שההופעה כולה הייתה באותה האווירה ובקצב אחיד (חוץ מכמה שירים מקפיצים), ועדיין לכל שיר הייתה את הזהות שלו ואפשר בקלות היה להבדיל ביניהם. חוץ מרוק היו גם לא מעט אלמנטים של בלוז וקאנטרי.

האלבום החדש מורכב מעיבודים אקוסטיים לשירים מהתקופה היותר מאוחרת של הלהקה, קאברים וגם שירים חדשים.

ההופעה חולקה ל-4 חלקים: חלק ראשון, חלק שני והדרן כפול. כהחלק הראשון ארך כ-40 דקות, ואחרי הפסקה הם חזרו שוב למערכה השנייה. נקודות מיוחדות לציון בחלק הראשון היו "16", בלדה רכה וכובשת, "Echo Mountain", והסיום המקפיץ שלו – קאבר לשיר הנוסטלגי "I'm So Excited", שהקפיץ את הקהל, שאיכשהו הצליח להחזיק את עצמו יושב על הכיסאות.

חלקו השני של המופע היה מעט יותר מגוון, ובו קיבלנו עוד כמה קאברים (בין היתר לרדיוהד ודמיאן רייס), I Will Carry You הסוחף ואת If You're Not Scared (שההיה אחד השירים הפופולריים בערב).

את ההדרן הראשון פתחה שרה לבד, ובעזרת הקהל נתנה שיר בלוז א-לה ריי צ'ארלס שנקרא Better Than You. הלהקה הצטרפה חזרה לעוד שיר, ירדה שוב מהבמה וחזרה לשיר אחרון חביב – ביצוע מדהים ל My Heart. בהחלט שמרו את השיר לסוף.

לסיכום, היה מעט מוזר שהלהקה בחרה שלא לבצע בהופעה את הלהיטים הכי גדולים שלהם, אבל לנו זה לא הפריע. ממש לא. קיבלנו ערב ענק של 3 מוזיקאים ענקיים וזמרת שקשה להגדיר במילים. הם עמדו במשימה בהצטיינות, והצליחו לכפות על החלקים החסרים בדברים שמוזיקאים אחרים רק חולמים עליהם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s