195 dB & Junkie – סיקור הופעה – 22.08.2011 (סאבליים) – איתן לוין ודניאל טובול

195 dB & Junkie – סיקור הופעה – 22.08.2011 (סאבליים)

195dB (איתן לוין)

ראשונים לבמה עלו 195dB. הם פתחו עם "מבפנים", שמתפקד גם כשמו של אלבום הבכורה שלהם (שגם מוצע להורדה בחינם מהאתר שלהם). זאת הייתה הפעם הראשונה שאני רואה את ההרכב החדש בפעולה, וזה נראה שיובל טלמור (בס) מרגיש נוח מאוד עם מיקרופון מולו, וגם נדב אדרי (גיטרה) עושה קולות רקע. מי שנכח בהופעות ישנות יותר של הלהקה, בהן רק לטל (סולן וגיטרה) היה מיקרופון, מבין שמדובר בשדרוג ענקי. בשיר "מבפנים" במיוחד שמים לב לזה. רוב הקהל כבר הכיר את מילות השירים, והצטרף ללהקה בקריאה הרועמת – "לא נזוז מפה!".
הלהקה ידועה בטקסטים שלא ממש קלים לעיכול, בעיקר בגלל שהם מדברים על דברים שלקוחים מתוך החיים שלנו, שבד"כ לא שומעים עליהם במוזיקה. השיר השני, "מחלה" שמו, הוא דוגמה מצויינת לכך. "איך בכלל נולדתי?  בשביל מה בגרתי? בשבילה?  ואני לא יודע מי שונא את מי?
אני או המחלה?".
אחרי "מחלה" מגיע אחד מהשירים הפופולאריים יותר של הלהקה – "ילדה ש"כ", או בלשון העם – "שלום לך, גברת". גם פה הלהקה לא חוסכת במנת הריאליזם ופותחת בפנינו סיפור שקרה במציאות לפני כמה שנים באחד מבסיסי צה"ל בישראל.
אחרי הגברת מגיע אחד השירים המעניינים מהאלבום – "סימנים כחולים". קרה לכם פעם שאהבתם שיר אבל לא ממש הקשבתם למילים שלו, ואז ביום אחד בהיר, בעוד הנכם משתוללים אליו, פתאום קופצת לכם שורה אחת לתוך התודעה, ואתם קופאים לפתע, ואומרים לעצמכם: "רק רגע! מה קרה פה עכשיו?".
זה בדיוק מה שקורה ב"סימנים כחולים". השיר הוא אחד השירים הסוחפים והמדבקים באלבום, אבל ברגע שקולטים את המשמעות שבמילים הוא מקבל טוויסט אחר לגמרי (אגב, זה תופס להרבה מהשירים שלהם). השיר מתחיל בשורה "פעם האמנת שהיא לא מבינה, רק אחרי שהיא בוכה", וממשיך לסיפור אישה מוכה. אצלי ה Shock Value של השיר רק מוסיף לאיכות שלו.
"סימנים כחולים" נגמר, והגיע הזמן עכשיו לקחת אתנחתא קלה מ"מבפנים" ולקבל כמה שירים חדשים שיצאו באלבום הבא, שעליו שוקדת הלהקה בימים אלו ממש.
הטעימה הראשונה היא השיר "חול ואבנים", שיר כבד שמראה את הצד היותר טכני של הלהקה ומדגיש את ההשפעות שלהם בצורה ממש חזקה.
אחריו מגיעים "ירושה" וגרסת כיסוי לשיר האלמותי של אהוד בנאי – "בלוז כנעני". השיר מקבל פה עיבוי רוקיסטי במיוחד, וכשהוא נגמר, אני ועוד כמה חברים בקהל תהינו אם הוא יכנס גם לאלבום הבא (רמז, רמז).
"כמה זה נכון?", ששוחרר לרדיו לפני למעלה משנה, הגיע לאחר מכן. חבריי לקהל העיר לי לפני שהשיר התחיל שזהו השיר הכי רדיופוני מהאלבום, עד לקטע שבו נכנס הפזמון. אני חושב שנשמור את המושג "רדיופוני" לז'אנר אחר של מוזיקה. בזמן הגשר, היה נראה כאילו גל ורבורג (המתופף) כמעט וריסק את התופים לחתיכות.
אחריו קיבלנו עוד טעימה מהאלבום הבא, עם השיר "חורבן בית". כמו שאתם רואים, קלילות הדעת המפורסמת של הלהקה מתבטאת בעיקר מחוץ לעשיית המוזיקה.
אחרי "תופסת" הממכר, מגיע עוד שיר חדש, שהפעם כתב נדב אדרי (שגם חשף לעיניי כל את הקעקוע המרשים שלו). השיר נקרא "דור הקפוצ'ון" והוא מדבר על מצב האלימות במדינתנו.
אחרי "שנה שנייה", הגיע אחד השירים החזקים באלבום – "פצע על פצע". טל אנגלשטיין זימן את יובל קרמר מ"ג'אנקי" להצטרף אליהם, והיה נראה כאילו הוא הרגיש מעט עירום ללא הגיטרה בידיו. מדובר בשיר עוצמתי שמדבר על המלחמות של ישראל עם שכנותיה ה"ידידותיות", והקטע "למרות ההבטחות רואים צלקת, בין כל האבדות רואים שרידי תקווה" עדיין רודף אותי עד היום.
השיר הבא מדגים בצורה מצויינת את הכתיבה המיוחדת של החבורה. "גב הגמל" הוא שיר שמורכב מציטוטים של הרוצח הסדרתי עמירם הוכברג. השילוב של הטקסטים בשיר מעלה את מד הצמרמורת לגבהים חדשים. (הערה: הלהקה אמרה יותר מפעם אחת שלא מדובר בשיר הלל לאדם מנוול, אלה בדרך להדגיש את קור הרוח של רוצח רשע מרושע)
את הסט מסיימת הגרסה אקוסטית ל"סימנים כחולים", שנקראת, הפלא ופלא – "עוד סימנים כחולים". שאר הלהקה מצטרפת לאנגלשטיין לקראת הסיום והשיר הופך משיר אקוסטי לחלוטין לבלדת רוק נוגעת.
סה"כ, בתור אחד שלא ראה את הלהקה כבר זמן רב, ובזמן הזה עברו עליה לא מעט שינויים, אני חייב להגיד שיש שיפור גדול מאוד

Junkie (דניאל טובול)

לעומת 195DB, אני לא הכרתי את ג'אנקי. באתי בעיקר בשביל הדציבלים הקיפודיים, כי אני מכיר אותם והם גם חברים שלי מזה שנה ומעלה. ראיתי אותם לפני חודשים ארוכים בת"א, וממש חיכיתי שהם יחזרו לשם… אבל כשג'אנקי עלו לבמה, כבר באמצע השיר הראשון פשוט נדהמתי.
לא ציפיתי לכזה דבר, היה לי קשה לעכל… נגני על וסולן על… ידידתי משכבר הימים עמית אשכנזי התארחה אצלם והוסיפה את הדובדבן שבקצפת – ג'אנקי עשו כ"כ הרבה רעש, אני בטוח שאיזו כוס התפוצצה בבאר על המדף.. אבל רעש טוב.
שילוב של חומר מקורי וכמה קאברים מפתיעים (שחלקם נראו חצי-מאולתרים) הכניסו את הקהל לטירוף, כשהלהקה בטירוף לא פחות. גפן וקרמר (הגיטריסט, שחזר לבמה אחרי האירוח קודם) ירדו לנגן ולשיר עם הקהל, גפן אף ביצע מעשים בבובה שהוצבה בקדמת הבמה, חלקם עדיין בחקירה של משטרת הצניעות. מוזיקה מהירה, סולן שמגיע לגבהים אסטרונומיים והרבה אווירה של כיף טהור.
אני לא יודע איך לקטלג אותם מבחינת ז'אנר (את זה תצטרכו לברר לבד ולהאזין למוזיקה שלהם), אבל הם חבורת מטורפים – הסולן הליצן מר תום גפן, הידוע בכינוי "המתפשט", עלה לבמה וקשקש אסאמאסים בצורה דיי מבדרת, אני חייב להודות. כל זה עשה את הערב הזה לאחת ההופעות הטובות שהייתי בהן בזמן האחרון. בחיי שמי שלא הגיע יצא לבוש.
לא קול בעליל.

Junkie – Setlist:

On Every Line
Metallica – Fuel
Welcome To Late
Michael Jackson – Beat It
Bon Jovi – It's My Life
Again
Junkie Nation
Ozzy – Crazy Train
Nancy Sinatra – These Boots We're Made For Walking
Mercury’s Son
Deep Purple – Burn
Team America – America, Fuck Yeah
She Had It Coming
195dB – Setlist:

מבפנים
מחלה
ילדה ש"כ
סימנים כחולים
חול ואבנים
ירושה
בלוז כנעני
כמה זה נכון?
חורבן בית
תופסת
דור הקפוצ'ון
שנה שנייה
פצע על פצע
גב הגמל
עוד סימנים כחולים

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s