Breaking Benjamin – Shallow Bay: The Best Of Breaking Benjamin

אני עדיין זוכר את היום הזה… זה היה בדרך לקריון, לקנות דברים לחזרה ללימודים, לכיתה י"ב, איפה שהוא בקיץ של 2001. הילד המרדן ישב ברכב עם אזניות על הראש, כשהדיסקמן (כן, אז היו דברים כאלה) על שאפל. אחרי שיר של דרדג' קפץ לו פתאום שיר שלא הכרתי. הוא תפס אותי מיד. הסתכלתי לראות מה שם השיר ומי הלהקה ששרה אותו. זה היה Polyamorous של ברייקינג בנג'מין.

 כשהגעתי הביתה ישר חיפשתי מידע על הלהקה, גיליתי שזה מתוך איפי שלהם ושהם בהקלטות של אלבום. שנה אחרי, אמא שלי טסה לחו"ל, וכשהיא חזרה, Saturate, אלבום הבכורה של הלהקה, חזר יחד איתה. עד היום זה אחד האלבומים האהובים עליי. גם האלבום שהגיע אחריו לא אכזב (We Are Not Alone). שני האלבומים תפסו אותי טיפה פחות, אבל עדיין, יחסית לדברים האחרים שהכרתי, הם עדיין היו בטופ בשבילי.

מאז יוני בשנה שעברה, החלו לצוץ שמועות ברשת על פירוק הלהקה. בן ברנלי (הסולן) סובל מכל מיני בעיות, עקב שנים של שימוש בסמים ואלכוהול. ברנלי תמיד טען שהוא עצמו "ברייקינג בנג'מין" ושאר חברי הלהקה הם "נגנים שכירים".

שנה וקצת אחרי זה, והשמועות אומתו. להם לוותה גם דרמה לא קטנה שכללה בתי משפט ותביעות.  כשהלהקה הוחתמה בחברת התקליטים "הוליווד", היא חתמה על חוזה ל5 אלבומים. בשביל לסיים את ההתחייבות שלהם, הם משחררים עכשיו אוסף של של הלהיטים הגדולים שלהם וכל מיני קטעים נדירים אחרים. אנחנו לא רוצים להתעסק ביותר מדי דרמות, אלה לתת סקירה של האוסף החדש, שקרוי על שמו של שיר מתוך אלבום הבכורה וגם האתר הרשמי שלהם – Shallow Bay.

דיסק ראשון – להיטים

  1. Polyamorous – הסינגל הראשון שהלהקה שיחררה. שיר שמייצג את רוב אלבום הבכורה – מהיר, רועש, מדבק, פה ושם קצת צועק ובעיקר סוחף.
  2. Skin – עוד סינגל שיצא מאלבום הבכורה. ליציאה שלו יש סיפור מעניין: בן רצה שהסינגל השני מהאלבום יהיה Medicate, אבל הלייבל התעקשו על השיר הזה דווקא, ועד היום יש סיפורים על כך שהוא שונא את השיר הזה בגלל זה.
  3. Medicate – אחד השירים הכי מוצלחים מSaturate. שיר פוסט גראנג' קצבי וסוחף, שמחזיר אותנו לימים של נירוונה.
  4. So Cold – הסינגל הראשון מתוך WANA, ועד היום אחד הלהיטים הגדולים של הלהקה. הקליפ המושקע שודר המון בערוצי המוזיקה בעולם והשיר חרך את גלי הרדיו בארה"ב למשך חודשים רבים. שיר יותר איטי מהסינגלים הקודמים של הלהקה.
  5. Sooner Or Later – הסינגל השני מתוך WANA. גם שיר מתון יחסית לעומת האלבום הקודם, אחד שמייצג מצויין את הסאונד של האלבום. גם הוא לווה בקליפ.
  6. Rain – סינגל נוסף מתוך האלבום השני, הפעם בלדה. הסינגל שוחרר בגרסה חדשה, מעט יותר כבדה ורועשת, במקום שיר אקוסטי לגמרי.
  7. The Diary Of Jane – הסינגל הראשון מתוך Phobia, גם נחשב לאחד הלהיטים הגדולים שלהם. אחרי אלבום עם סינגלים יחסית רגועים, מגיע שיר עם דאבל-בסים, צרחות וקצב לא מתפשר.
  8. Breath – עוד שיר שהפך ללהיט גדול, אפשר להגיד שהוא חצי-בלדה.
  9. Until The End – הסינגל השלישי מ Phobia, אחת הבחירות התמוהות, לטעמי. שיר די כבד, אבל אין לו משהו שממש תופס את המאזין. אני הייתי מעדיף את Dance With The Devil בתור הסינגל.
  10. I Will Not Bow – הסינגל הראשון מתוך Dear Agony. שיר ברייקינג בנג'מיני טיפוסי, לפי הפורמולה המוכרת שעובדת כל כך טוב.
  11. Lights Out – הסינגל השלישי שיצא מהאלבום. גם שיר טיפוסי, הפעם יותר כבד.
  12. Give Me A Sign – הסינגל שיצא לפני Lights Out, שזכה לקליפ מושקע במיוחד. שיר רגוע יחסית.
  13. Blow Me Away (2011 Mix) – השיר הזה מתפקד בתור הסינגל הרשמי מהאוסף. הגרסה המקורית שלו יצאה ב2004 בפסקול למשחק Halo 2. השיר הזה הוא אחת הסיבות לסכסוך שנוצר בין בן לשאר חברי הלהקה.

דיסק 2 – קטעים נדירים

  1. Ordinary Man – שיר שנכתב במקור בשביל WANA, אבל לא נכנס לאלבום. הוא נכנס יותר מאוחר ל So Cold EP. פה הוא מופיע במיקס חדש ומשופר.
  2. Water – שיפוץ של הגרסה המקורית של השיר, כפי שהופיעה לראשונה באיפי הראשון, שיצא ב2001. לאחר מכן השיר נכנס בגרסה החדשה שלו לSaturate, ומשם הפך לאחד החביבים על הקהל של ברייקינג בנג'מין. בשיר ניתן לראות בבירור את ההשפעות שלהם – טול, קורן, קולד וכד'
  3. Who Wants To Live Forever – מיקס חדש לקאבר לקווין, שהופיע באוסף Killer Queen (בו משתתפים גם שיינדאון, סאם 41 וג'ייסון מראז).
  4. I Will Not Bow (Acoustic) – גרסה אקוסטית לשיר. לא יותר מזה.
  5. Better Days – עוד שיר שנכתב בשביל WANA. חבל שהוא לא נכנס, הוא יכול היה להיות להיט לא קטן. נכתב יחד עם בילי קורגן מ"סמאשינג פאמפקינז", שעזר לכתוב עוד כמה שירים באלבום.
  6. Polyamorous (Acoustic) – עוד גרסה אקוסטית.
  7. Lie To Me – עוד שיר שלא שוחרר לעולם. נשמע כמו דמו, אקוסטי בעיקר.
  8. Lady Bug – אחד השירים הראשונים של הלהקה, שצבר פופולאריות בהופעות. גרסה שלו יצאה ב So Cold EP, פה הוא מגיח גם במיקס חדש ומשופר.
  9. Enjoy The Silence – קאבר לדפש מוד שנמצא בבוידעם כבר הרבה זמן. הוא הופיע בהופעות ישנות, והוקלט לאחר מכן. הלהקה בחרה לא לשחרר אותו. כנראה שגם זמנו הגיע.
  10. Until The End (Live Acoustic) – גרסה אקוסטית מתוך סט שמופיע גם ביוטיוב. הייתי אומר שזה יותר "אנפלאגד" מאשר "אקוסטי".
  11. Breath (Live Acoustic) – עוד אחד מתוך הסט.

פלוסים – מאוד ממצה, יש פה את רוב הלהיטים הגדולים, אוסף מצויין למי שרק התחיל להכיר את הלהקה בתקופה של Phobia או מאוחר יותר. יש פה כמה שירים שלא שוחררו לעולם, והמעריצים השרופים ממש ישמחו מכל הגרסאות הנדירות שיש פה. בנוסף, שירים ישנים מופיעים פה במיקסים חדשים ונשמעים הרבה יותר טוב.

מינוסים – בעוד שהאוסף מכיל בתוכו את הלהיטים, יש המון שירים מצויינים שלא שוחררו כסינגלים אף פעם, והם ממש חסרים פה, בעיקר שירים כמו Shallow Bay, Home, Simple Design, Topless, שנחשבים לשירים קלאסיים של ברייקינג בנג'מין. חוץ מזה, הייתי שמח לעוד שירים מתוך הופעה ולחומר מעט יותר כבד מהתקופה של האלבום הראשון.

לסיכום, הסט הזה הוא מושלם – גם בשביל מעריצי הארדקור של הלהקה, שכבר שנים שומעים על השירים האלה, אבל לא שמעו אותם, וגם בשביל הצעירים יותר, שקפצו על הכרכרה איפהשהו בתקופה של DOJ, ורוצים ללמוד יותר על ההיסטוריה שלהם.

אף אחד לא יודע מה צופן העתיד לבן ברנלי ושאר החבורה, אבל מה שבטוח, הפרק הענקי הזה בקריירה שלו מסוכם בצורה מצויינת באוסף הזה.

(איתן לוין, 2011)

מודעות פרסומת

3 תגובות הוסיפו את שלכם

  1. Michal Itzhak הגיב:

    דיסק האוסף עצמו נראה מעולה, אולי הייתי מכניסה יותר מהאלבום הראשון שהוא לטעמי הכי טוב שלהם, אבל אם מתמקדים בסינגלים ולא בשאר השירים, אולי זה באמת מספיק וממצה.
    הדיסק השני דיי סתמי לדעתי..שומדבר מיוחד.
    סך הכל, אחת הלהקות האהובות עליי שהכרתי בתקופת "פוביה"-כמו הרבה אנשים אחרים ואף פעם לא ממש התעמקתי בלהקה עצמה(שזה הכי לא אופייני לי, אגב), אלא יותר בשירים המעולים שלהם.
    אחלה ביקורת איתן!

  2. רונן הגיב:

    בעסה אם הם הולכים לחתוך, אחת הלהקות המעולות ביותר ששמעתי

  3. דוד הגיב:

    יש להם כ50 שירים בערך, ואני מת על חצי מהשירים שלהם! השאר טובים ואיזה 7 משעממים קצת.
    בכול מקרה, זאת הלהקה הכי טובה שאי פעם שמעתי ולמרות שבנג'מין מחפש כבר שנה וחצי גיטריסטים אני חושב שהם יוציאו עוד אלבום ויחזרו בגדול.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s