הארנב הלבן & אפאטיקה בסאבליים – סיקור הופעה 5/8

נכתב ע"י: דרור חניה

"אין לחסל את הארנב..הארנב יתן בראש.." זמזמתי לעצמי שוב ושוב, בעודי הולך לכיוון מועדון הסאבליים בתל אביב להופעה של הארנב הלבן ואפאטיקה.
נכנסתי למועדון לצלילי הפתיח של האלבום שהעביר בי תחושת הקלה, ולמרות תנאי התחבורה הלא פשוטים הגעתי בזמן לתחילת ההופעה.

מיד בתום הפתיח הלהקה ביצעה את "77" ואחריו את "מתקררת", שבו בולטות ההשפעות הרבות על הלהקה, שעיצבו את הסגנון הכל כך ייחודי שהם מנגנים, בו הם משלבים בין היתר: רוק פסיכודלי, כבד וקלאסי.

הארנב הלבן לא צריכים להתאמץ יתר על המידה כדי שהקהל יבין עם מי יש לו עסק, האלבום שלהם עמוס בקטעים אינסטרומנטליים בהם הקלידים מאוד בולטים (כנהוג ברוק פסיכודלי), הטקסטים נוקבים והסולואים בשפע – הארנב הלבן לא באו לשחק ב"רוק סטארס" עמוס קלישאות, גימיקים זולים ופזמונים מתקתקים – הם באו לנגן את המוזיקה שלהם ולעשות את זה בצורה הטובה ביותר שהם יכולים.

לא איחר לבוא השיר "הארנב הלבן" (שזיהיתי מהר מאוד מכיוון שהוא אחד השירים היחידים מהאלבום שלהם שלא פותח בקטע אינסטרומנטלי). יובל אור (סולן הלהקה) זועק "הארנב הלבן…קורא לי לחזור", מה שגרם לי להבין שאין ברירה ולהופעה של הארנב הלבן אני חייב לחזור בשנית.
מיד אחריו הלהקה ניגנה את מה שזיהיתי כ"שבוי" שהוא בין היתר אחד השירים הארוכים באלבום (כ7 דקות) והוא גם אחד השירים שהכי תפסו אותי באלבום שלהם. השיר מדבר על אובדן הזהות לטובת אשליות והתפכחות, ונותן לך מושג גדול על כמה הלהקה לא מתפשרת בטקסטים שלה.

לאחר מכן יובל הצהיר שזמנם קצר אז הם נאלצים לדלג על שיר אחד, עובדה שאכזבה אותי מעט מכיוון שעד כה מאוד נהנתי מהגוון החדש והמרענן שהם הציגו במהלך ההופעה. אותה אכזבה רגעית נשכחה כשהלהקה התחילה לנגן את "חלודה" – שיר ששמעתי לא מעט בשבועות שקדמו להופעה. לאחר השיר, סולן הלהקה התחיל לדבר בחופשיות על כמה נמאס כבר ממוזיקה מזרחית חסרת התוכן ומכל המיינסטרים המיותר, לאחר מכן הוסיף ואמר כי: "הגיע זמן המסכה", הוא שלף את מסכת הארנב ושם אותה על ראשו, ומיד לאחר מכן התחיל השיר שלא יוצא לי מהראש כבר כמה שבועות – "אין לחסל את הארנב" שהוא בעצם מחווה לשיר "THE METAL" של "טניישס די".
בתור מנהל של עמוד שמהלל את הרוק ויוצא כנגד המיינסטרים, הרגשתי הזדהות עם התסכול והעצבים שהם מוציאים בשיר הזה, בו הם מצהירים – "ערוץ 24 ניסו לחסל את הארנב, אך הם נכשלו וטבעו בים התיכון". בשיר הזה הארנב יוצאים כנגד תרבות האינסטנט במוזיקה הישראלית, מוזיקת פופ, מזרחית וכל השירים הדביקים שנכתבו כדי להיות ברדיו ואיבדו בעצם את המטרה האמיתית שלשמה עושים מוזיקה.

לסיכום – התרשמתי מאוד מהדיוק והמקצועיות של הלהקה, מהסגנון הייחודי שלהם שבין היתר משלב רוק פסיכודלי שזה דבר מאוד נדיר לראות בנוף הרוק הישראלי ומן היכולת שלהם להביע תסכול של קהילת אמנים שלמה לנוכח ירידת המעמד של הרוק בארץ.
יוצא לי ללכת לדי הרבה הופעות בחודש, ברובם מה שנותר אצלי בזיכרון זה שיר אחד או שתיים שבאמת הותיר רושם, אבל כשהסתיימה ההופעה נותרתי עם רושם עמוק וחוויתי מן ההופעה. זאת הופעת חובה במיוחד לחובבי הרוק המתקדם והפסיכודלי שיוכלו להנות ולהעריך את המוזיקה ובכלל לכל מי שמחפש רוק חסר פשרות שלא מפחד לתת בראש.
"הארנב הלבן קורא לי לחזור(בשנית)".

כמה דקות לאחר שהסתיימה ההופעה, חברי להקת אפאטיקה עלו אל הבמה ובלי יותר מדי דיבורים פתחו את ההופעה עם השיר "כיבוי אורות", הדבר שהתבלט מהשנייה הראשונה היא העובדה שאור בר און, סולן הלהקה, הוא גם הגיטריסט המוביל שלה, וכשתשמעו את המוזיקה תבינו למה זה כל כך מרשים – לרגעים בהופעה חשתי כאילו אני שומע עבודת גיטרות שהיא שילוב של "Bullet for My Valentine" ו"Machine Head".

לאחר שקצת נתנו בראש עם השיר הראשון, הם עברו לשתי בלדות אחת אחרי השנייה "מעליות וירידות", שמדבר על סיפורו האישי האישי של הסולן שאיבד את שני רגליו במלחמה לבנון ה-2 ו"פלא אדמוני"- שהציגו פן אחר בלהקה קצת יותר רך ומלודי שנבנה לסולו גיטרות מתבקש שביצע אור בטכניקה מרשימה.

הלהקה המשיכה עם השירים "פרח בר" ו"אסורה", ובאיזשהו שלב באחד השירים האלו החל להופיע רעש סטטי כלשהו מאחד המגברים של הגיטרות אני מניח, וזה די הרס לי ההנאה מהשירים כי עמדתי יחסית קרוב לבמה.
לאחר שהתרחקתי מעט מן הבמה כמעט ולא שמעו את התקלה הטכנית הזאת, שכמובן ולא הייתה תלויה כלל בלהקה.

למעלה מחצי שעה בתוך ההופעה, ויש בערך 20-30 איש עומדים בקרבת הבמה ומניעים את הראש בהנאה, לפתע הסולן התחלף עם הבסיסט שהתחיל לדבר על קאברים אפשריים שהם חשבו לעשות, אבל בסוף הם החליטו שהם הולכים שוב על מטאליקה, הראש ישר התחיל לחשוב על קאברים אפשריים בדמות "Creeping Death", "Master of Puppets", "Nothing elso Matters", אבל להפתעתי הרבה הם ביצעו את "Turn The Page" – בחירת שיר מעולה לדעתי אך יש רבים שלא הכירו את השיר מה שקצת פגם בפוטנציאל של הקאבר, הופתעתי לטובה מהקול של הבסיסט (שי לנקר) אם כי עדיין הורגש שהנעליים המפלצתיות של ג'יימס האטפילד גדולות עליו בהרבה – בסופו של דבר די נהנתי מהקאבר, אם כי בחירת שיר אחרת הייתה יכולה להרים את הביצוע אפילו יותר.

ההופעה מגיעה לסיומה עם השיר "שיר הרס" שהיווה בחירה מתאימה לסיום ההופעה בעקבות הקצב האגרסיבי שלו שדי סיכם את הרושם שקיבלתי מלהקת אפאטיקה.

החבר'ה יודעים את העבודה – אם הם במקרה מגיעים אליכם אל העיר לביקור אל תהססו ותקפצו לראות אותם מופיעים.

**קרדיט על הצילום של התמונות לצוות של הלהקות, לא היה מצורף שם לתמונות שהועלו לפייסבוק.

אפאטיקה בפייסבוק – http://www.facebook.com/lehakat.apatica
עמוד הפייסבוק של "הארנב הלבן" – http://www.facebook.com/haarnavhalavan?ref=ts
הארנב הלבן – "חלודה" בהופעה – http://www.youtube.com/watch?v=VbKM8k4aVPs&feature=player_embedded#at=204
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s